שמש חמימה ומזג אוויר אביבי צפויים לנו בסוף השבוע וזאת הזדמנות מצויינת להמליץ לכם ולנו לצאת ולטייל בפארק המסילה. אזור מסילת הרכבת בדרום ירושלים הוא רצועה ירוקה פראית, בתולית ומוזנחת. היא משתרעת ברובה לאורך ערוץ נחל רפאים והיא עוברת בין שכונות קסומות של ירושלים. בימים אלה מנהלים תושבי דרום העיר קמפיין לעידוד פיתוח השטח כפרוזדור ירוק ללב העיר. בואו לטייל והביעו תמיכה בתושבים.
איך מגיעים? גן הפעמון הוא מקום נוח לחניה לאלה מכם שמגיעים ברכב, למגיעים בתחבורה ציבורית הקווים 4 ,7 ,8 ,14, 18, ו-21 מגיעים עד לגן הפעמון או לתחנת הרכבת הישנה. כיום התחנה מוזנחת ועזובה אולם עד לפני כעשור היא היתה פעילה. הרכבת מתל אביב הגיעה עד לכאן שלוש פעמים ביום בצפירות רמות. בשנים האחרונות הופך מתחם התחנה הישנה לפעיל בימי הקיץ: כאן מתקיים שבוע הספר העברי, "קולנוע לאור ירח" בפסטיבל הסרטים הבינלאומי, פסטיבל הבירה, ועוד שלל אירועים קיציים. באזור התחנה גם "המעבדה" – פאב ואולם הופעות, והמסעדה של שמיל (שאיננה פתוחה בשבת אך מומלצת ביותר בשאר ימות השבוע).
מול תחנת הרכבת, מהעבר השני של הכביש נמצאת גבעת התנ"ך. באתר האינטרנט הירושלמי טבע עירוני, בו תמצאו צילומים מרהיבים מהגבעה, נכתב: "גבעת התנ"ך נמצאת בין מעל תיאטרון החאן מול תחנת הרכבת הישנה. הגבעה, היא אחת מששת הכיפות האחרונות שנותרו ללא בניה בירושלים. על אף שטחה המצומצם, הגבעה מלאה בפריחה צפופה באביב ובסתיו. בסתיו שולט בכיפה בן חצב סתוני, גיאופיט קטן וריכוז חצבים מרשים. באביב מתכסה הגבעה במרבדי כלניות ונוריות ירושלים. גם בתחום הצפרות יש הפתעות, מדי חורף מבלות בה מספר חוגות ובנדידה ניתן לצפות במעבר דורסים ושאר עופות דואים. האתר סומן כאתר טבע עירוני בתוכנית המתאר החדש של ירושלים".
צילום: אתר טבע עירוני
הקטע הראשון של פסי הרכבת נמשך מתחנת הרכבת ועד לרחוב דרך בית לחם. זהו הקטע המוזנח ביותר של פסי הרכבת, והוא עובר מאחורי שכונת המושבה הגרמנית. תוכלו לראות מגדלים של כנסיות, ולעבור קרוב מאוד לרחוב כרמיה המפורסם, בו נמצא ביתו של ראש הממשלה אהוד אולמרט. המושבה הגרמנית נבנתה מחוץ לחומות העיר העתיקה במחצית השנייה של המאה ה-19. הטמפלרים, גרמנים פרוטסטנטיים, האמינו כי באמצעות מגורים בארץ הקודם הם יקרבו את הגאולה. בשנות מלחמת העולם השנייה הוגדרו הטמפלרים, שהיו כולם אזרחים גרמנים, כאזרחי מדינת אויב, וגורשו בידי הבריטים לאוסטרליה הרחוקה.
מרחוב דרך בית לחם סלולים כבישי שירות משני צידי פסי הרכבת. זהו רחוב "הרכבת" המקביל לרחוב "עמק רפאים". מצדה השני של המסילה משתרעת השכונה הירושלמית בקעה. אל תפספסו את ההזדמנות לקפוץ לשופינג קטן ב"עמק". יש כאן בתי קפה ומסעדות, חנויות ספרים ותכשיטים, גלידריות ומזללות. המלצה שלנו – ב"טחנת הקפה" יש קפה מצוין, וקולנוע "לב-סמדר" ברחוב לויד ג'ורג' מציג סרטים איכותיים באווירה ביתית. כאן תוכלו להיכנס להצגה יומית עם כוס בירה ביד. אולם אזור עמק רפאים איננו רק מתחם בילויים, הוא מציע גם כמה פנינות היסטוריות ואדריכליות אמיתיות: בית הקברות הטמפלרי ובית הקברות של היהודים הישועים הניצבים זה לצד זה בצומת הרחובות עמק רפאים ורחל אימנו, מצדם השני עוברת מסילת הרכבת, שני בתי הקברות מטופחים ונשמרים על ידי בני קהילותיהם גם כיום; מוזיאון הטבע היושב בבניין עתיק ומבודד במעלה רחוב המגיד, ובתים יפהפיים ברחוב יהושע בן-נון בקצה השני של העמק.
הקטע הבא של מסילת הרכבת מתחיל בצומת האורנים ומגיע עד למה שמכונה בפי הירושלמים "מתחם רב חן" על שם אולמות הקולנוע המצויים בו. כאן תוכלו לראות את אחד מסניפי רשת "רמי לוי" המככבת לאחרונה בכותרות העיתונים. קטע זה של המסילה עובר בין שכונות קטמונים, מקור חיים ותלפיות, שכונות הנמצאות בפריחה לאחרונה. אם יש לכם סבתא או דודה בקטמונים אל תתביישו להזמין את עצמכם למרק קובה או חמין משובח. בשנים האחרונות השכונה עוברת תהליך של פריחה מחודשת וזוגות צעירים רבים עוברים להתגורר בה.
המקטע הפראי ביותר של הפסים מתחיל ב"מתחם רב חן" ועובר בשכונה הערבית בית צפפא – הזדמנות לתחושה ולזווית ראיה קצת אחרת על ירושלים. מסגדים, כנסיות, בניה כפרית וילדים מתרוצצים מחכים לכם בין רחובות השכונה. כאן תשמעו את המואזין מתפלל ומסלסל מספר פעמים ביום, ובימי ראשון מצלצלים פעמוני הכנסיות. גם כאן הפריחה מרהיבה, וחובה להצטייד במצלמה. כאן, לצערנו, מתכננת העירייה לסלול כביש בן ארבעה נתיבים. תוכלו ל
סיים את הטיול בביקור בבית צפפא, או בשופינג באזור התעשייה תלפיות הסמוך.
הקטע המתואר כאן הוא בן כארבעה קילומטרים, וניתן לעשות רק את חלקו. קטע המסילה פתוח לציבור הרחב ללא תשלום, בואו ותיהנו. לשאלות, דיווחים, תלונות ומשלוח תמונות, שלחו לנו מייל: [email protected]
את התמונות ממסילת הרכבת, כולל התמונה בכותרת הבלוג, צילמה לאה אבן חורב בחודש אוקטובר האחרון. לאה, תודה רבה!